מה אכלתי בבוסטון (והסביבה)

מה אכלתי בבוסטון (והסביבה)

אוקטובר 2015

אל בוסטון הגעתי כדי לבקר את אח שלי שמתגורר בפרבר ידידותי ושקט במרחק חצי שעה נסיעה ממרכז העיר. מעולם לא הייתי בבוסטון קודם לכן ולכן לא היה לי שמץ של מושג למה לצפות. בכנות, ציפיתי לעיר משמימה ונטולת עניין, אבל אני חייבת לציין שהופתעתי לגלות עיר רגועה מאוד עם אוכל נהדר (ופארק עצום באמצע העיר לצפייה אידיאלית בברווזים. ממליצה).

מיד כשקניתי את כרטיס הטיסה התחלתי לעבוד על רשימת המקומות שאני צריכה לאכול בהם, ומשום שיש לי אובססיה אסייתית קלילה מרבית המקומות הללו היו ויאטנמיים, קוריאניים או מזללות ראמן.

בשנייה שנחתתי בבוסטון עשיתי את מה שכל בן אדם שמכבד את עצמו היה עושה וקניתי מיד דונאט עם פרוסטינג ורוד זרחני וספרינקלס בדאנקן דונאטס. כי אמריקה.

GOD BLESS AMERICA


אוכל אסייתי

אחרי התאוששות מהירה המקום הראשון שביקרתי בו, ושהסתבר כמקום המוצלח ביותר מכל הבחינות היה הBanh Mi House שמוכר, ניחשתם נכון- באן מי. בבאן מי האוס מוכרים שלושה דברים בלבד: באן מי בוריאציות שונות (5.5$), מנה יומית מתחלפת (בדרך כלל אטריות ורמיצ'לי עם בשר וירקות) ובאבל טי. כל הבאן מי שניסיתי היו מוצלחים בצורה יוצאת דופן- הספייסי ברביקיו פורק היה המצטיין מכולם, אבל אפילו גרסת העוף הייתה עסיסית ומעולה. המקום ממוקם בתוך פוד קורט די מפוקפק, אבל תוכלו לקחת את הבאן מי שלכם ולאכול אותו בהנאה בפארק הסמוך (אם תצליחו להתעלם מהמוני הסנאים שיחמדו את האוכל שלכם).

מקום נוסף לאכול בו אוכל ויאטנמי טוב הוא Pho Pasteu אשר ממוקם בצ'יינה טאון ומציע מבחר עצום של מאכלים ויאטנמיים במחירים נוחים. המסעדה גדולה מאוד ותמיד עמוסה, השירות יעיל אבל קונקרטי מאוד. בפעמיים שביקרתי שם ניסיתי שני סוגים של פו- אחד עם חלקי בקר, ורצועות דקיקות של בקר נא, ואחד עם עוף מפורק שהיה מוצלח בהרבה. לא מדובר בפו המוצלח ביותר שאכלתי, אבל אם אתם באיזור זו אופציה חביבה לארוחת צהריים מהירה וזולה יחסית.

בחיפוש אחר ראמן טוב הגעתי לSantouka, רשת יפנית בעלת סניפים רבים בעולם שמציעה מספר סוגים שונים של ראמן. הסניף שלהם בבוסטון ממוקם בHarvard Square, כך שתוכלו להנות גם מראמן וגם מבהייה בסטודנטים מטופחים (וקבוצןת ענק של תיירים). בסנטוקה מציעים, כאמור, מספר סוגים של של ראמן ומספר מנות צד שונות. אני בחרתי בShio ramen שמבוסס על ציר טונקטסו. הראמן עצמו, שהיה בגודל מעט קטן יחסית לז'אנר, היה טעים ובעל ציר עשיר אך לא כבד. כל שאר הרכיבים היו טובים ובכמות מתונה. בסכך הכל מדובר על מקום חביב, גם אם יקר במקצת לארוחת צהריים מהירה אם נקלעתם לאזור (או שאתם לומדים בהרווארד).

אל המסעדה הקוריאנית הבאה הגעתי הודות להמלצה של אח שלי (שקונה ביבימבאפ קפוא. שיים און יו!). Koreana אמנם לא ממוקמת במיקום מרכזי במיוחד אך מציעה עסקיות צהריים משתלמות במיוחד. תמורת 10-13$ תקבלו מנה עיקרית, אורז ומספר מנות צד קוריאניות (באנצ'ן). אני ניסיתי את תבשיל הטופו והקימצ'י (Kimchee Chigae, 김치찌개)- תבשיל חריף של קימצ'י, חתיכות גדולות של טופו, בצל ירוק, חתיכות טוק (עוגת אורז קוריאנית), ופרוסות דקיקות של חזיר. כל הכבודה הזאת מגיעה בסיר די אימתני שיושב על מתקן חימום. אם יש לכם עניין כלשהו באוכל קוריאני אני ממליצה מאוד להתאמץ טיפה ולהגיע למסעדה. אם יהיה לכם מזל תוכלו לצפות באמריקאים טועמים קימצ'י בפעם הראשונה, עניין משעשע מאוד.

סופרמרקטים אסייתים ששווים ביקור:

Hmart– גן עדן לחובבי אוכל קוריאני. לHmart יש סניפים רבים בארה"ב והם מציעים מגוון עצום של מוצרים קוריאניים (וגם קצת מוצרים סיניים ויפניים). תוכלו למצוא דליים עצומים של קימצ'י, טריליון סוגים של אבקת צ'ילי קוריאני, מאנדו קפוא, מוצרי קוסמטיקה, כלי בישול, ובעצם, כל מה שתצטרכו כדי להעמיד פנים שאתם קוריאנים. בכנסיה לחנות ישנם כמה דוכנים שמציעים אוכל קוריאני, קארי יפני, ראמן וסניף של Paris Baguette.

מעט קימצ'י

Cmart– לא נקי ומסודר כמו חברו הקוריאני, אך זהו סופרמרקט סיני די גדול בו ניתן למצוא מגוון עצום של מוצרים סיניים, יפניים וקוריאניים. בין הדברים שמצאתי פה- משחת שומשום שחור טהורה שבלתי אפשרי להשיג בארץ, מגוון עצום של חטיפי וממתקי מאצ'ה, מגוון עצום של נודלס, אצות, תה, ועוד ועוד ועוד.


!SUGAR

בוסטון אמנם לא משופעת בקונדיטוריות יוקרתיות, אך בראש הקונדיטוריות המקומיות שולטות שתי רשתות, Flour וTatte. שתיהן הוקמו על ידי קונדיטוריות שלכל אחת מהן סגנון מובחן.

Flour Bakery הוקמה על ידי ג'ואן צ'אנג ומוכרת מגוון רב של עוגות, סטיקי באנז (שאזלו בכל פעם שהגעתי. בוז), קאפקייקס, סלטים, משקאות וכריכים (אח שלי נשבע בBreakfast egg sandwich). בשלושת הפעמים שביקרתי אכלתי קאפקייק שוקולד, קאפקייק גזר ואוריאו מאצ'ה. בעוד שהאוריאו הרחיקו מלהרשים הקאפקייקס היו מצוינים, לא מתוקים מדי ומצופים בפרוסטינג נהדר.

בTatte Bakery חלמתי לבקר מאז שגיליתי את חשבון האינסטגרם של צורית אור, הקונדיטורית שהקימה את את טאטה. הסניף בו ביקרתי נראה בדיוק כמו שחשבתי שיראה (כלומר, מוקפד מאוד ובהיר), עם אוכלוסייה יפה ומאפים יפים עוד יותר. מכיוון שביקרתי בטאטה באמצע יום אכילה עמוס הסתפקתי בקרואסון הפיסטוק שהיה עצום, מצוין, אך מאוד מאוד מתוק. אני מניחה שאם היה לי קצת יותר זמן הייתי מנסה מן הדברים האחרים, אך אין ספק שאשוב לשם בפעם הבאה שאבקר בבוסטון.

נדמה כי בכל הקשור לקנולי בבוסטון ישנו ויכוח שלא יסתיים לעולם- מי מכין קנולי טעים יותר: Mike`s או Modern? מחנה המייק'ס טוען כי הקנולי שלו הכי טעימים ובשל התחלופה המטורפת אין קנולי שנשאר לא פריך. מנגד, טוענים במחנה מודרן, כי הקנולי שלהם הכי טובים מכיוון ששם ממלאים את הקנולי בקרם הריקוטה לפי הזמנה. במקום להיכנס לסכסוך נתתי לאח שלי להחליט לאן הולכים ולכן ביקרנו רק במייק'ס. כשהגענו מצאנו תור עצום של אנשים שמחכים לקנולי, אבל משום שאמריקאים פשוט לא יודעים מה לעשות עם עצמם כשאין תור מסודר פילחנו את דרכנו לראשית התור והקנולי היה בידינו תוך חמש דקות. אני לקחתי את הקנולי הקלאסי עם פצפוצי השוקולד שהיה מצוין, פריך, שמנוני במידה ומפוצץ בקרם ריקוטה עדין ומתוק במידה. לעומת זאת, הקאפקייק רד וולווט שקניתי היה מאכזב מאוד, ולכן אל תתפתו לשום דבר אחר מלבד הקנולי.

המקום הבא שווה איזכור דווקא בגלל שלא נשארו הרבה כמותו. Antoine`s Pastry Shop היא מאפייה איטלקית מסורתית שמתחבאת במעמקי ניוטון; זו לא מאפייה מפוארת או חדשנית, אלא כזו שמכינים בה את אותם המאפים ואותן העוגות, מסוג החנויות שלא הייתם נכנסים אליהן בגלל הויטרינה המפתה, אלא בגלל שהמשפחה שלכם קונה שם עוגות כבר 50 שנה. אפשר למצוא פה, למשל, פאי ריקוטה מצוין (מימין), שקשה למצוא כמותו במקומות אחרים, כמו גם עוגיות, עוגות ומגוון מאפים איטלקיים מסורתייים.


הסביבה

אני לא בטוחה אם ההמלצות הבאות רלוונטיות אבל, היי, הייתי חייבת לשתף את העולם בטראש שאכלתי.

וידוי- אני מתה על אוכל מזעזע (בין היתר אוכל של מטוסים ואוכל של צבא. כן). תנו לי אוכל שמנוני וטראשי ואני מרוצה. לכן שמחתי כל כך כשאח שלי לקח אותי לTopsfield Fair התרגשתי כמו ילד היפראקטיבי שנתנו לו יותר מדי סוכר. מבלי להרחיב יותר מדי על המקום עצמו, הנה כמה מן הדברים המזעזעים שאכלנו:

Steak sandwich עם גבינה. כן.

סניקרס מטוגן. כן, סניקרס מטוגן.

עוגת גבינה. על מקל. מצופה בשוקולד. וזה כל כך, כל כך טעים.

ונעבור לטראש טיפה יותר מתורבת:

ביקרנו בRockport, עיירת נמל קטנה וחמודה מכיוון שהיה שם יריד אוכל ומכיוון שאח שלי מכיר אותי ויודע שהייתי צריכה לצרוך כמויות גדולות של מזון לפני החזרה לארץ. מכיוון שלא הספקתי לאכול לובסטר רול בכל השבועיים שביליתי בבוסטון, מצאתי ביריד לובסטר רול סביר וזול שעשה את העבודה:

אם יש לכם לב חלש, אל תסתכלו על התמונה הבאה. זה לא אני, זה אח שלי שהחליט שזה נורא הגיוני לאכול נקניקיה בלחמניה עם הר של מאק אנד צ'יז מעל. הגיוני. כן.

 


לסיכום

בשבועיים (מינוס שלושה ימים) שביליתי בבוסטון אכלתי לא מעט אוכל מצוין. מאוכל קוריאני לאוריאו מטוגן- בבוסטון יש הכל.

כדי לסכם כראוי את הטיול שלי, ומכיוון  שזה הטקס הקבוע לפי כל טיסה, אכלתי באחד מהמקומות האהובים עליי בעולם:

וכך נגמר לו הטיול שלי בבוסטון (ותודה מיוחדת לאחי היקר שיודע כמה שאחותו אוהבת טראש. תבורך).

כתוב/כתבי תגובה