מה אכלתי בדרום קוריאה

מה אכלתי בדרום קוריאה

ספטמבר 2016

יש משהו כמעט הזוי בלהגיע למדינה חדשה ולא דוברת אנגלית, בפעם הראשונה, ולהצליח לקרוא את השלטים ברחוב. הביקור הראשון שלי בדרום קוריאה התרחש לאחר שלוש שנים בהן למדתי באוניברסיטה על הפוליטיקה, התרבות והכלכלה הקוריאנית, כמו גם שלוש שנים של לימודי שפה. מעולם לא הייתי בקוריאה לפני כן, והתכנון היחיד שלי לבקר במדינה לפני שלוש שנים נקטע על ידי איזשהו איום רנדומלי של קים ג'ונג און. אני חייבת להודות בכנות שהביקור הקצר הזה, שבחלקו היה סיור מטעם האוניברסיטה לא עבר בצורה חלקה במיוחד, וזה אמנם היה ביקור מעניין, אך אני מרגישה שלחלוטין לא הספקתי לראות (ולטעום) את כל מה שרציתי, ושאצטרך לחזור שוב, במתכונת שונה בכדי לחוות את קוריאה בצורה מוצלחת יותר.

כמה מילים על המטבח הקוריאני – לרוב כשחושבים על אוכל קוריאני חושבים על קימצ'י, אבל המטבח הקוריאני רחב ומגוון הרבה יותר וכולל בתוכו מגוון עצום של מנות שמשתנות מאוד מאיזור לאיזור במדינה. באופן כללי המטבח הקוריאני מתבסס בעיקרו על אורז, ירקות ובשר, כאשר מנות הצד (באנצ'ן) תופסות חלק בלתי נפרד בארוחות הקוריאניות. חומרי הגלם הנפוצים במטבח הקוריאני הם שמן שומשום, קוצ'וג'אנג (ממרח פלפלים חריפים), דווג'אנג (ממרח סויה מותסס), רוטב סויה, שום, אבקת צ'ילי קוריאני וכרוב. הקוריאנים אוהבים מאוד (מאוד!) לאכול, בעיקר בקבוצות, וניתן למצוא מסעדות, דוכני אוכל ובתי קפה בכל פינה. בתי הקפה, אגב, תופסים חלק חשוב ונכבד בתרבות הקוריאנית, ולמרות מחירה האסטרונומי של כוס קפה (לרוב יותר מארוחה ממוצעת) ניתן למצוא בקוריאה, ובסיאול בעיקר כמות בלתי נתפסת של בתי קפה שניכר שמלאים לאורך כל שעות היום.


סיאול-

סיאול, עיר הבירה של קוריאה, היא המטרופולין השני בגודלו בעולם ואחת הערים המתקדמות ביותר בעולם. לאחר שהגעתי  תקף אותי ג'ט לג עצבני במיוחד שהעיב על הימים הראשונים שלי בעיר והרגיש, פחות או יותר, כאילו מישהו מועך לי את הראש בצורה ממש אכזרית. כפי שציינתי, הגעתי לקוריאה (ולאחר מכן ליפן) כחלק מסמינר מטייל של האוניברסיטה העברית אשר חקר את היחסים בין יפן לקוריאה, ולכן היו לי רק שלושה ימים לחקור את סיאול לפני תחילת הסמינר. בשל הג'ט לג ושלל בעיות אחרות העברתי את הימים הראשונים שלי בסיאול בטשטוש חלקי, ולכן לא הספקתי לאכול ולו חלקיק ממה שתכננתי. ובכל זאת, סיאול היא עיר מרתקת, ועצומה, שאני חושבת שלחלוטין לא הצלחתי להבין. יש בסיאול מין שילוב מאוד קיצוני בין קדמה טכנולוגית שלא ראיתי מעולם ובמקומות מסוימים תחושה של כפר קטן. בחלקים מסוימים היא הזכירה לי את ויאטנם ובחלקים אחרים הרגשתי כמו בחללית מהעתיד.

סיאול היא גן עדן לאוכל. בין אוכל קוריאני, למערבי, לקינוחים וקפה, רשתות מזון מהיר ודונאטס – בסיאול יש הכל ובכל פינה.

המאכל הראשון המוצלח שטעמתי בסיאול הוא הבינגסו קינוח מושחת, מוגזם ולחלוטין שווה כל קלוריה שמורכב מתלולית עצומה של שבבי קרח ומגוון עצום של תוספות משתנות. אנחנו טעמנו שני סוגים של בינגסו בסניף של Sulbingבהונגדה– האחד עם קוביות של גבינת שמנת (כן!), מנגו ושקדים, והשני עם קוביות בראוניז, קוביות גבינת שמנת, פצפוצי שוקולד, רוטב שוקולד, וקקאו, שלא יחסר. מדובר בתענוג לא מאוד יקר, ומתאים מאוד לחלוקה, בעיקר בין זוגות קוריאנים חמודים שמתאימים את צבעי הבגדים שלהם (גגלו Couple clothing).

במהלך הימים הללו הצלחתי לטעום ברנדומליות כמה מאכלים קוריאניים נפוצים מאוד –

הקימבאפ הוא אחד המאכלים הנפוצים והזולים ביותר שניתן למצוא. לא מדובר בסושי יפני אלא בגרסא אחרת שמורכבת מאורז המעורבב בשמן שומשום, מגולגל באצה עם מגוון מילויים שונים ומשוח בדרך כלל לאחר הכנתו בשמן שומשום נוסף. ניתן למצוא מגוון עצום של קימבאפ – במילוי ירקות, טונה, בשר, האם, וכו'. בדרך כלל מדובר במאכל זול ומשביע במיוחד שמתאים כנשנוש רנדומלי או כמנת צד בארוחה.

בדומה לקימבאפ, גם המאנדו נחשב לאחד המאכלים הנפוצים בקוריאה. מדובר במגוון רחב של כופתאות ממולאות (אם תרצו, קרפעלך גרסת קוריאה), מאודות, מבושלות או מטוגנות שניתן למצוא כמעט בכל פינה ובדרך כלל במחיר סביר במיוחד. מבין המאנדו שטעמתי אהבתי במיוחד את המאנדו במילוי חריף של חזיר וקימצ'י ומאנדו מטוגנים במילוי חזיר טחון, שום וג'ינג'ר.

בהמשך ישיר לקימצ'י חשוב לציין את הקימצ'י ג'יגה (Kimchijjigae), תבשיל הקימצ'י שחשבתי שיהיה אחד מהמאכלים שלא ירגשו אותי והתברר כמאכל סופר טעים ששמחתי לאכול כמה פעמים. ישנן כמה גרסאות של המאכל – המבוסס על קימצ'י בשל ומסריח, ציר אנשובי וקומבו, חזיר, טופו רך וקערת אורז וקימ'צי נוסף בצד. ניתן לקבל את המנה מבושלת וניתן להזמין אותה במקומות מסוימים בגרסת ההוטפוט, כאשר היא מתבשלת על גזייה. שתי הגרסאות מצוינות, חריפות ומשביעות.

אחד מהמאכלים המזוהים ביותר עם המטבח הקוריאני הוא הביבימבאפ (מילולית – אורז מעורבב). מדובר בדרך כלל בתלולית אורז שמעליה מסודרים סוגים שונים של ירקות, קימצ'י, בשר ולעתים ביצה או חלמון ותלולית קטנה של קוצ'וגאנג, או רוטב ייעודי לביבימבאפ המורכב מממרח פלפלים חריפים, סירופ אורז מתוק ושמן שומשום. ניתן למצוא את הביבימבפ במגוון גרסאות, כאשר הוא מוגש בקערה רגילה, או בגרסא המוצלחת ביותר לדעתי – בקערת ברזל לוהטת (דולסוט ביבימבאפ) ומשומנת שכל ייעודה הוא להעניק לאורז שכבה קריספית ומתפצפצת.

בשל הקרבה הגיאוגרפית לסין ניתן למצוא במטבח הקוריאני כמה מאכלים שלהם השפעה סינית חזקה. למעשה ישנו מטבח קוריאני-סיני שלם שכולל כמה מאכלים ייחודיים. אחד מן המאכלים הללו הוא הג'ג'נגמיון – מנת אטריות ברוטב סמיך ועשיר העשוי ממרח שעועית שחורה, חתיכות חזיר וירקות. באופן מעניין למדי הג'ג'מניון, שצבעו שחור, נאכל ביום השחור בקוריאה, המצוין על ידי רווקים בקוריאה ב-14 באפריל. היום השחור הוא יום אשר מוקדש לרווקים אשר נשארו בודדים לאחר ולנטיינס והיום הלבן, אשר מוקדשים שניהם לזוגות ולהחלפת מתנות הדדית.


שווקי אוכל-

בסיאול ניתן למצוא שווקי אוכל רבים וזה נהדר. חלק מהשווקים תיירותיים יותר, וחלקם פחות, ובכולם ניתן למצוא אג'ומות (מבוגרות קוריאניות) חביבות יותר ופחות שיגישו לכן מבחר מאכלים קוריאנים במחירים סבירים למדי.

השוק שהכי אהבתי הוא Gwangjang Market, שוק טקסטיל בן יותר ממאה שנה שטומן בתוכו מספר רחובות עמוסים בדוכני אוכל. דוכני האוכל בשוק מפורסמים במספר מאכלים ספציפיים ובהם פנקייקים (צ'ון) עבים העשויים מנבטי מש עבים, מאיאק קימבאפ (מילולית – קימבאפ סמים) – קימבאפ מיניאטוריים וממכרים במגוון מילויים שאוכלים בעזרת קיסם, וסונדה – נקניק דם קוריאני. מגוון הדוכנים מתעתע ובכל דופן תמצאו זקנה קוריאנית שתנסה לשדל אתכם לאכול בדוכן שלה. ישנם דוכנים מפורסמים יותר שבהם צריך לחכות קצת בתור, אבל הטקטיקה הטובה ביותר לדעתי היא לבחור את הזקנה הקוריאנית שנראית לכם הכי מוצלחת, להתיישב אצלה ולהזמין. אני ניסיתי את פנקייק הנבטים והקימבאפ בשני דוכנים שונים, שניהם היו מוצלחים, טריים וזולים. מומלץ להקדיש לשוק כמה שעות של שוטטות ואכילה, ומומלץ עוד יותר לעלות לקומה העליונה של השוק ולהתרשם מרשת חנויות ההאנבוק האינסופית וממגוון הבדים הבאמת מהפנט.

אחד מן השווקים המפורסמים ביותר, ואולי המפורסם מבין כולם הואNamdaemun Market, שוק ענק, בעל כמה קומות (ומחילות תת קרקעיות קלסטרופוביות למדי). ניתן למצוא פה בערך הכל – תרופות שעשויות מצמחים, קוקיות של הלו קיטי, תיקים, אוכל, חומרי גלם, וכל מה שבאמצע. ישנם שני מאכלים מפורסמים בהם מתמחה השוק – האחד הוא קלגוקסו (Kalguksu)- מרק סמיך עם אטריות עבות בעבודת יד וגלצ'י ג'ורים (Galchi Jorim) – תבשיל חריף וריחני של דג. לשני המאכלים הלו יש שתי סמטאות ייחודיות בהן ניתן למצוא שורות של דוכני מזון בהן אג'ומות קוריאניות המתמחות במאכלים הללו. בשל חוסר החיבה שלי לדגים דגמתי רק את הקלגוקסו שהתברר כמוצלח במיוחד, משביע, וזול, שהיה קצת פחות מתאים ליום החם והלח בו בחרתי לאכול אותו.


חוויות מהאי אולונגדו (או: להיתקע על אי בודד בקוריאה) –

כחלק מהסמינר המטייל של האוניברסיטה לקחו אותנו לסיור לאיי דוקדו (או טקשימה, סליחה קוריאה), קבוצת סלעים קטנטנה בים המזרחי (או ים יפן, שוב סליחה קוריאה) שנמצאים בשליטת קוריאה, אך מהווים מחלוקת חריפה בין קוריאה ביפן, ונחשבים כגאווה הלאומית של קוריאה. קבוצת הסלעים הזאת חשובה כל כך לקוריאה עד שניתן למצוא אזכור שלה בכל רחבי קוריאה. בשלטי חוצות, על כוסות חד פעמיות, בסרטונים ברכבת התחתית – בכל מקום מדגישים הקוריאנים כי דוקדו היא אדמה קוריאנית. את הדרך לדוקדו, שנמצא באמצע הכלום צריך לעבור בהפלגה דרך האי אולונגדו, שנמצא במרחק 170 ק"מ מהיבשת, או ארבע שעות הפלגה במעבורת.

כאשר עמדנו לעלות על המעבורת נאמר לנו שיש סיכוי של חמישים אחוז שתנאי מזג האויר הקשים לא יאפשרו פעילות של מעבורות מהאי ליבשה ולהפך. כך הפלגנו לאי, מקווים שנוכל לחזור ממנו למחרת. לאחר הפלגה לא ארוכה מדי הגענו לאי, שהוא, ובכן, טיפה שומם, אך באופן מעניין למדי יש בו תשתיות מפותחות מאוד ואת הקליטה הסלולרית הכי טובה שנתקלתי בה בעולם. סביר להניח שכמויות הכסף המטורפות ששופכת הממשלה הקוריאנית על התשתיות באי קשור לחשיבות האסטרטגית שלו מכיוון שהוא האי הקרוב ביותר לדוקדו. כאשר הגענו לאי נלקחנו מיד לארוחת צהריים של בולגוגי – קדרה המתבשלת על גזייה עם נתחי בשר ברוטב מתקתק, אטריות צ'אפצ'ה ומגוון ירקות. הדבר שהיה הכי מעניין בארוחה הזאת היו מנות הצד המיוחדות שהוכנו מירקות מקומיים שנקטפו באי.

 

לאחר סיור מקיף באי לקחו אותנו לארוחת ערב חגיגית שהייתה אמורה להיות בנוכחות מושל אולונגדו, אך הוא לא הגיע מכיוון שהיה צריך לטפל בפניות של אזרחים שבתיהם נפגעו מהשטפונות שפקדו את האי כשבוע לפני הגעתנו. בארוחת הערב הגישו לנו מאכל קוריאני די נפוץ – סשימי של דג לבן, צדפות ותמנון שטובלים ברוטב חריף. לצד הסשימי הוגש מרק חריף מדג שלם, אורז, מנות צד וכמות נכבדת של בירה וסוג'ו.

בבוקר התבשרנו שלא רק שלא נוכל להגיע לדוקדו בשל גלים של ארבעה מטרים אלא שהמעבורות לא יפעלו היום ולכן אנו נשארים על האי ליום נוסף לפחות. כאן התחילו יומיים של אכילה אינטנסיבית, שתייה, טיולים ברחבי האי בעיקר תפילה לאליהגלים הקוריאני שתגיע המעבורת ונוכל להמשיך בסיור כמתוכנן.

כמה מילים על אוכל מערבי בקוריאה, ברשותכם. על מה שמעוללים הקוריאנים לאוכל מערבי שמעתי הרבה לפני שהגעתי לקוריאה. אתם רואים, הקוריאנים פשוט אוהבים שילובים שלא נתפסים בעינינו כסבירים – החל מדבש על צ'יפס, קרם בננה או צימוקים בפיצה, פסטות שטובעות ברטבי שמנת אל-לה שנות השמונים – הקוריאנים אלופים בזה. עד שלא הזמינו לא את הפיצה הזאת ביום האחרון לא הבנתי את גודל הבעיה. מדטבר בסופגניה לכל דבר ועניין – בצק צהוב, שמנוני ומסתורי עם רוטב שמקורו לא בעגבניות, ירקות מתחת לגבינה, בשר וצימוקים. זוהי, חברים, פיצה קוריאנית אסלית.

למען האמת, ולמרות תחושת המרמור הכללית היה משהו מעניין מאוד בחווית האי הקוריאני, חוויה שהייתה שונה לחלוטין מסיאול, או משאר קוריאה, לצורך העניין. פגשנו באי אנשים חמים, אדיבים ונדיבים שאירחו אותנו בצורה יוצאת דופן ודאגו שלא נישאר רעבים לשנייה. לאחר שלושה ימים באי התבשרנו כי המעבורת מגיעה מהיבשת וכי נוכל להפליג חזרה. וכך חזרנו ליבשת ומיד לאחר מכן המשכנו ליפן (על כך בהמשך).

אם אני צריכה לסכם את החוויה שלי מקוריאה אאלץ להודות שמדובר בפספוס. אני לא יודעת אם היו אלה הנסיבות, כל מה שהשתבש בדרך, או שפשוט לא התחברתי במיוחד למדינה, אך אני בטוחה שלא הספקתי לראות, לחוות ולטעום ולו חלקיק ממה שתכננתי. אין ספק שאחזור שאחזור מתישהו לקוריאה, בלי ג'ט לג, בלי סיור, ובלי איים בודדים בבקשה.

2 מחשבות על “מה אכלתי בדרום קוריאה

  1. אני רוצה שנה הבאה לטוס לקוריאה.. אני מאוד אוהבת את התרבות… והאנשים ממש חמודים. . אני רואה סדרות שלהם שומעת שירים שלהם… מבחינת האוכל מאוד התרשמתי אך יש משהו שמפריע לי. .. יש שם אוכל כשר? אני לא צריכה להגיד לך מה אוכלים שם.. כי אני מתכננת להיות תקופה ארוכה חוץ מיזה שיש בתי חבד.. יש עוד מקומות? נגיד סופרים… יש דברים אוו חטיפים שהם עולמים? שזה אומר שזה לא מי קוריאה שיש את זה בכל העולם?

כתוב/כתבי תגובה